הרבה פעמים כשאנחנו שומעים על אנשי ציבור, פוליטיקאים אנחנו נתקפים בציניות קלה, הרי כבר היינו לא פעם במצב בו תלינו תקוות באדם מסוים, האמנו בסיפורים היפים עליו והתבדינו. לא פעם כשאנחנו שומעים סיפורים מיוחדים ומופלאים על אדם מסוים, אנחנו מתקשים להאמין שזה אמיתי, הרי בתוך עמנו אנחנו יושבים, ואנחנו יודעים טוב מאוד שבכל סיפור אמיתי יש קצת יחסי ציבור שמייפים את הדברים.
במקרה של אורי לופוליאנסקי, נדמה שכל הסיפור שונה לגמרי. כל מי שמכיר את האיש וכל מי שמכיר את הסיפור שלו יודע, שכל הדברים שמספרים עליו, כלומר הסיפורים הטובים, הם אמיתיים, ואין טיפת ציניות שאפשר להדביק לאיש או לסיפורים שאנחנו שומעים. מדובר באחת הדמויות הכי מעניינות שיש בציבוריות הישראלית מצד אחד, ומצד שני, אחת הדמויות הכי צנועות ומיוחדות שיש, סיפור של אדם שללא ספק מבטא את ישראל היפה, כפי שאנחנו רוצים לאהוב ולזכור.
למתבוננים מהצד, יהיו מי שיחשבו שמדובר באדם חרדי שדבק באמונתו ובאורח חייו, אך מי שמכיר אותו ואת סיפורו יודע, שלצד לימודיו בישיבה, הוא שימש כחובש צבאי, וכן הוא היה מורה בחלק גדול מחייו. לימים הוא הקים את ארגון יד שרה שנחשב לאחד הארגונים החשובים ביותר בחברה הישראלית. זה ארגון ללא מטרת רווח שכל מטרתו לעזור לאנשים אשר זקוקים לציוד רפואי ואין להם אפשרות להשאיל אותו.
במהלך השנים הוא הפך את הארגון לארצי, הרי שבתחילת הדרך הארגון פעל אך ורק בירושלים, כיום אפשר למצוא סניפים שלו בכל רחבי הארץ. הארגון כולל אלפי מתנדבים שמספקים ציוד רפואי לאנשים מבוגרים, צעירים ועוד. אורי לופוליאנסקי הצליח להתרים לארגון תרומות רבות מכל רחבי העולם, הן תרומות כספיות והן רכוש רפואי מסוגים שונים. בזכות פעילות זו הארגון זכה לפרסים רבים כולל פרס ישראל הנחשב.
מלבד היותו נשיא הארגון, הוא כיהן כראש עיריית ירושלים בתמיכה של חילונים וחרדים כאחד. הוא נחשב לאדם מפייס, נוח ואהוב על הבריות, בין אם מדובר במחנה שלו ובין אם לאו.
